דברי הנביא מלאכי בנושא תרומות ומעשרות מופיעים בספר מלאכי, פרק ג׳, פסוקים ח׳–י׳. זהו אחד הקטעים המפורסמים והנוקבים ביותר בתנ״ך, העוסק במחויבות הכלכלית־דתית של העם — ואלו הפעולות המקרבות את הגאולה ומחזירות בתשובה שלמה.

בפסוקים אלו הנביא מוכיח את העם על כך שהם מעכבים את המעשרות והתרומות — ובדיוק זה מה שקורה היום — ומציג זאת כגזל כלפי אלוהים.

״הֲיִקְבַּע אָדָם אֱלֹהִים כִּי אַתֶּם קֹבְעִים אֹתִי? וַאֲמַרְתֶּם: בַּמֶּה קְבַעֲנוּךָ? הַמַּעֲשֵׂר וְהַתְּרוּמָה. בַּמְּאֵרָה אַתֶּם נֵאָרִים, וְאֹתִי אַתֶּם קֹבְעִים — הַגּוֹי כֻּלּוֹ״
מלאכי ג׳, ח׳–ט׳

הגדרת החטא כגזל

המילה ״קובעים״ פירושה גוזלים או חומסים. מלאכי מבהיר שאי־הפרשת תרומות ומעשרות אינה סתם רשלנות, אלא גזל ישיר של רכוש השייך לה׳ ולמשרתיו בקודש — הכהנים והלוויים.

המבחן היחיד בתנ״ך

״הָבִיאוּ אֶת כָּל הַמַּעֲשֵׂר אֶל בֵּית הָאוֹצָר, וִיהִי טֶרֶף בְּבֵיתִי, וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת: אִם לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם, וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי״
מלאכי ג׳, י׳

זהו המקום היחיד בכל התנ״ך שבו הקורא מורשה ״לבחון״ כביכול את ה׳. ההבטחה היא שמי שיקיים את המצווה יזכה לברכה עצומה ולשפע.

ועל זה מתעכבת עיקר כל הגאולה.

ממני הקטן,
רבי חיים איכר