וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת

הנביא מלאכי, שעליו אומר הכתוב שהוא מלאך ממש ולא אדם, ומיוחס לפי דעתי הצנועה לאליהו הנביא בעצמו — זהו הנביא האחרון ששלח השם, והוא קובע דרך לגאולה:

״הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם יְהֹוָה הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא״

תזכרו, תפנימו ותיישמו: לפני הכל וככלות הכל אנו זקוקים להתגלותו והגעתו של מלאך הברית, הוא אליהו הנביא.

זמני הגאולה של ימינו

• בערב פסח, בליל הסדר, בחצות לילה
• בכל טקס ברית מילה עברי, בכל מקום בעולם
• ובכל מוצאי שבת

כל אלו הם זמני גאולה בשל המצאותו הפיזית של המלאך הגדול ביותר בשמי מרום, המגיע ויורד בגוף בארץ עצמה. הוא היחיד שבכל התנ״ך מתוארת יציאתו מן העולם בגופו:

״וַיְהִי הֵמָּה הֹלְכִים הָלוֹךְ וְדַבֵּר, וְהִנֵּה רֶכֶב אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ וַיַּפְרִדוּ בֵּין שְׁנֵיהֶם, וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסְעָרָה הַשָּׁמָיִם, וֶאֱלִישָׁע רֹאֶה״

הדרך המעשית להבאת הגאולה

״הָבִיאוּ אֶת כָּל הַמַּעֲשֵׂר אֶל בֵּית הָאוֹצָר, וִיהִי טֶרֶף בְּבֵיתִי, וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת: אִם לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם, וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי״

עיקר המסר: הנביא מלאכי מוכיח את העם על כך שאינם מפרישים תרומות ומעשרות כראוי, ועל זה מתעכבת עיקר כל הגאולה. הוא דורש להכניס את כל המעשרות אל בית האוצר, כדי שיהיה טרף בבית ה׳ — לכלכל ולהצליח את דרכו של מי שאמון והשליח להאיץ, להמחיש, להזהיר ולהביא את הגאולה. והוא בזמן הזה שליח החלבן הקדוש האחרון, שהחזיק את הקוד הנקרא מפתח הגאולה.

ואליהו הנביא עצמו לבש צורתו של החלבן הקדוש, והגיע בגופו — ולא בחלום ולא במחזה — לביתו של רבי חיים איכר, העירו באשמורת הבוקר, וביקש ממנו ללכת לגלגל, מקום יציאתו של אליהו בסערה השמימה, ולפרסם את כל מה שהוא יודע ומה שינחו אותו משמים.

זמן ורגע הסתלקותו של רבי חיים כהן המכונה החלבן הקדוש הוא י״ב באב לפני שבע שנים — וזהו בדיוק מועד וזמן יציאתו של אליהו הנביא לעיני אלישע הנביא, י״ב באב בין הערביים.

הגאולה תלויה בתשובה כנה

והיא מושגת על ידי מספר שלבים מעשיים: תיקון המעשים החברתיים והכלכליים, דבקות ביראת שמים, ושיבה לדקדוק במצוות התורה.

קריאה לחזרה בתשובה: הנביא פותח בקריאה ״שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם״. כאשר העם שואל ״במה נשוב?״ — התשובה מתמקדת במעשים שבין אדם לחברו ובין אדם למקום.

יושר כלכלי וצדקה חברתית: מלאכי מוחה נגד עושק החלשים בחברה — מכשפים, מנאפים, ונשבעים לשקר, וכן עושקי שכר שכיר, אלמנה ויתום. העשייה החברתית מתוארת כחלק בלתי נפרד מהתשובה.

קיום מצוות מעשרות: הנביא מאשים את העם בגזל אלוהים בשל אי־הפרשת מעשרות ותרומות, וקורא להביא את המעשר לבית האוצר. זהו המקום היחיד בתנ״ך שבו הקורא מורשה ״לבחון״ כביכול את ה׳, וההבטחה היא שמי שיקיים את המצווה יזכה לברכה עצומה ולשפע.

״יראי ה׳ וחושבי שמו״: הגאולה תגיע כאשר תיווצר קבוצה נאמנה של אנשים המדברים איש עם רעהו באמונה. ה׳ כותב ״ספר זיכרון״ לאותם יראי שמים — האר״י הקדוש קובע ״חדא קנישתא״, מניין של עשרה נאמנים בלב אחד זה עם זה, ומתייחס אליהם כאל סגולה מיוחדת.

זיכרון תורת משה: לקראת חתימת הנבואה קורא מלאכי ״זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי״. קיום התורה והמצוות כפי שניתנו בהר חורב הוא התנאי להגעת הגואל.

שליחת אליהו הנביא: כהכנה סופית לגאולה השלמה ליום ה׳ הגדול והנורא, אלוהים שולח את אליהו הנביא. תפקידו לעשות שלום חברתי ומשפחתי — ״וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם״ — כדי להציל את העולם מכליה.

מה שהיה הוא שיהיה

הנביא מיכה מנבא ומצטט את הבטחת ה׳: ״כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת״ — הניסים שיהיו בגאולה העתידית יהיו מופלאים באותה מידה כמו אלו שהיו ביציאת מצרים.

רבי הונא בשם בר קפרא אמר: בזכות ארבעה דברים נגאלו ישראל ממצרים — שלא שינו את שמם, ולא שינו את לשונם, ולא אמרו לשון הרע, ולא נמצא בהן אחד פרוץ בערווה.

לכל הקהל הקדוש, כך הראוני משמים לפרסם על יסודות ועיקר כל הגאולה, שבה ניתן לפעול על ידי קבוצה קטנה ולהחיש ולהביא את הגאולה — כי:

״לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא… כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד, בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ״

על פי כל הדברים האלו — תתחזקו וקומו לעשייה בפועל ממש, ויהיה השם עמנו. ברכה והצלחה, אמן ואמן.

ממני הקטן,
רבי חיים איכר